קידוח כלונסאות במי תהום
מתחת למפלס המים, כל טעות בקידוח נבלעת בבור ומתגלה רק אחרי היציקה. כך עושים את זה נכון מהכלונס הראשון.
כשהבור מתמלא במים
קידוח כלונסאות במי תהום הוא אחד המצבים המאתגרים בביסוס. ברגע שהמקדח חוצה את מפלס המים, הקרקע כבר לא מתנהגת כמו שהיא נראית מלמעלה: החול נעשה רווי, הדפנות מאבדות את הלכידות שלהן והמים מנסים לחזור ולמלא כל חלל שנפתח.
בקידוח יבש רגיל אין שום דבר שמאזן את הלחץ הזה. המים זורמים לבור, סוחפים איתם חול מהדפנות ומשאירים בתחתית שכבה רכה של בוץ. גם אם הבור נראה תקין כשהמקדח יוצא, בדקות הבאות הוא יכול להצטמצם, להתרחב או להתמלא חלקית בחול.
החדשות הטובות הן שזו בעיה מוכרת ופתירה. עם שיטת ביצוע מתאימה, בקרה בשטח ותיעוד מסודר, כלונס שנוצק מתחת למי התהום חזק ואמין בדיוק כמו כלונס בקרקע יבשה. השיטה הנפוצה ביותר לכך היא קידוח בנטונייט, ולצידה צינורות מגן וקידוח CFA.
הכלל הראשון: מפלס מי התהום נמדד בקידוח הניסיון ונרשם בדו"ח הקרקע. בלי הנתון הזה אי אפשר לבחור שיטה ולתמחר נכון. אם אין עדיין דו"ח, התחילו בקידוח ניסיון.
שלושה סיכונים שלא רואים מלמעלה
רוב הפגמים בכלונסאות במי תהום נוצרים בשעה שבין סיום הקידוח לסיום היציקה. הם מוסתרים בתוך האדמה, ולכן חשוב להכיר אותם מראש ולדעת איך מונעים כל אחד מהם.
| סיכון | מה קורה בבור | סימן מזהיר | איך מונעים |
|---|---|---|---|
| קריסת דפנות | חול רווי נופל לבור ומרחיב אותו, לפעמים עד שקיעה של פני הקרקע סביבו | כמות בטון גדולה בהרבה מהצפוי, שקע סביב ראש הבור | תמיסת בנטונייט או צינור מגן לאורך השכבה הרופפת |
| צוואר בכלונס (Necking) | הדופן נלחצת פנימה והקוטר מצטמצם בקטע מסוים | כמות בטון נמוכה מהתיאורטית, תוצאה חריגה בבדיקת שלמות | שמירה על לחץ תמיסה, יציקה רציפה וצינור טרמי שקוע בבטון |
| בטון שטוף | בטון שנשפך ממעל דרך מים מאבד צמנט ומתפרק לחצץ | בטון חלש בראש הכלונס, חללים, ממצאים בבדיקת גרעין | יציקה טרמית מלמטה למעלה, בלי לשפוך בטון לתוך מים |
| בוץ בתחתית | חול ומשקע מצטברים מתחת לרגל הכלונס | עומק מדוד בסוף הקידוח קטן מהעומק שנקדח | ניקוי תחתית, הפרדת חול ומדידת עומק רגע לפני היציקה |
המשותף לכל הסיכונים האלה: הם נראים במספרים לפני שהם נראים במבנה. לכן יומן קידוח שרושם עומק, קוטר וכמות בטון בפועל לכל כלונס הוא לא בירוקרטיה, אלא הכלי העיקרי לזהות בעיה בזמן.
שלוש דרכים לייצב את הבור
אין פתרון אחד שמתאים לכל מגרש. הבחירה תלויה בעומק המים, בעובי השכבה הבעייתית, בקוטר הכלונסאות ובגישה למגרש.
תמיסת בנטונייט
- ממלאת את הבור ומחזיקה את הדפנות בלחץ נגדי
- מתאימה לעומקים גדולים ולשכבות חול עבות
- דורשת מכלים, יחידת הפרדה ויציקה טרמית
- קצב של כ-4 עד 7 כלונסאות ביום למכונה
צינור מגן (Casing)
- צינור פלדה זמני שמוחדר לאורך השכבה הרופפת
- יעיל כשהבעיה רדודה, למשל 3–6 מטר עליונים
- נשלף בזהירות תוך כדי היציקה
- מוגבל בעומק ודורש מכונה בעלת כוח רב
הדרך השלישית היא קידוח CFA. המקדח הוא בורג רציף עם ציר חלול, והבטון נשאב דרכו בלחץ בזמן שהבורג עולה. הבור אף פעם לא נשאר פתוח, ולכן המים לא מספיקים לפגוע בדפנות. השיטה מהירה ושקטה ומתאימה במיוחד לחול רווי, אבל דורשת מכונה ייעודית, גישה נוחה ומספר כלונסאות שמצדיק את ההצבה.
במקרים רבים משלבים: צינור מגן קצר בראש הבור כדי להגן על השכבה העליונה, ותמיסת בנטונייט לכל העומק שמתחתיו. השוואה מפורטת בין השיטות, כולל עלויות, מחכה במדריך בנטונייט או קידוח יבש.
איפה בארץ המים קרובים
מפלס מי התהום משתנה ממגרש למגרש ואפילו בין עונות השנה, אבל יש אזורים שבהם כמעט תמיד פוגשים מים בעומק הכלונסאות.
- רצועת החוף: בת ים, תל אביב, הרצליה, נתניה, אשדוד ואשקלון. חול וכורכר מעל אקוויפר החוף, לעיתים במרחק מטרים ספורים מפני הקרקע
- מפרץ חיפה והקריות: אדמה סחופה ליד הים ושפכי נחלים, עם מים רדודים במיוחד
- עמקים ושטחים נמוכים: עמק חפר, עמק זבולון וחלקים מעמק יזרעאל, שבהם קרקע חרסיתית רוויה
- סמוך לנחלים: הירקון, נחל אלכסנדר, נחל שורק ונחל הקישון, גם במרחק מסוים מהגדה
בהרי ירושלים, בגליל ובנגב המים בדרך כלל עמוקים מאוד, והאתגר הוא סלע ולא חול רווי. פירוט לפי אזור תמצאו בעמודים קידוח כלונסאות במרכז ובשרון וקידוח כלונסאות בצפון ובחיפה.
מה בודקים בכל כלונס
במי תהום אין מקום לאלתור. אלה הבדיקות שאנחנו מבצעים ומתעדים בכל כלונס, ושכדאי לדרוש מכל קבלן קידוח.
- מדידת מפלס המים בבור ובקידוח הניסיון לפני תחילת העבודה
- בדיקת צפיפות, צמיגות ותכולת חול של התמיסה לפני כל יציקה
- מדידת עומק סופי במשקולת רגע לפני הורדת הכלוב
- השוואה בין כמות הבטון בפועל לנפח התיאורטי של הכלונס
- רישום מלא ביומן קידוח חתום, זמין למפקח ולקונסטרוקטור
כמות בטון היא המדד הפשוט והחשוב ביותר. כלונס בקוטר 50 ס"מ ובעומק 10 מטר צריך כ-2 מ"ק. אם נכנסו הרבה פחות, ייתכן שיש צוואר. אם נכנסו הרבה יותר, הדופן כנראה קרסה. איך מחשבים את הנפח לכל קוטר ועומק? ראו חישוב כלונסאות.
שאלות על קידוח במי תהום
אפשר לשאוב את המים מהבור ולקדוח יבש?
בדרך כלל לא. שאיבה מהבור יוצרת זרימה מהקרקע פנימה, וזו בדיוק הזרימה שגורפת חול ומפילה את הדפנות. השפלת מי תהום אפשרית באמצעות בארות סביב המגרש, אבל היא יקרה, דורשת היתר ומתאימה בעיקר לחפירת מרתפים.
כמה יותר עולה קידוח במי תהום?
קידוח בנטונייט עולה בדרך כלל כ-15% עד 30% יותר למטר מקידוח יבש, בעיקר בגלל קצב העבודה האיטי, הבטון העודף ופינוי התמיסה. את הטווחים המעודכנים תמצאו במחירון הכלונסאות.
האם מפלס המים משתנה בין חורף לקיץ?
כן, לפעמים במטר ואף יותר. לכן יועץ הקרקע מציין את המפלס שנמדד ואת התאריך, והתכנון מניח מפלס שמרני. אם בזמן הקידוח המים גבוהים מהצפוי, משנים את שיטת העבודה במקום ולא ממשיכים כאילו כלום.
האם מים מלוחים מזיקים לכלונס?
ליד הים, מי התהום עלולים להיות מליחים. זה משפיע על התמיסה, שעשויה לדרוש תוספים, ועל הבטון, שבו המתכנן יכול לדרוש תערובת עמידה וכיסוי בטון גדול יותר לזיון.
איך יודעים שהכלונס תקין אחרי היציקה?
הבדיקה הנפוצה היא בדיקת שלמות (PIT): מכה קלה בראש הכלונס ומדידת ההד שחוזר מהעומק. היא מזהה שינויים חדים בחתך, כמו צוואר או חלל. יחד עם יומן הקידוח, היא נותנת תמונה מהימנה על מצב הכלונס.
להעמיק עוד
מתחילים מהיסודות. נכון.
שלחו לנו תוכנית קונסטרוקציה או דו"ח קרקע ותקבלו הצעת מחיר מפורטת, ברורה ושקופה, בדרך כלל באותו יום.